צעדים קטנים

ישנם דברים שלא תלויים בנו. יש דברים שאנחנו רק יכולים לחלום עליהם, חלומות מתוקים ומלאי פנטזיה, כאלו שמשאירים מבט מזוגג בעיניים עם פה פעור- לו מישהו היה מסתכל מרחוק היה יכול להבחין בניצוצות שעפים מעל לראשנו. יש מטרות בחיים שאנו מציבים לעצמנו ושואפים להגיע הכי רחוק שאפשר, כל אחד בגבולות היכולת שלו. לעיתים אנו מצטרפים למטרה משותפת, לעיתים אנו בדרכינו האישית מנסים לכבוש יעדים לאט לאט ולהגיע לפסגה. כל אחד ופסגתו הוא. יש כאלו שמכבים את הנרות על העוגה ומבקשים שלום עולמי, שתי מדינות לשני עמים, הטבות מס לכלל האוכלוסיה, משכורת מינימום במקסימום, פוליטיקאים לא מושחתים וכו'. יש כאלו שעם הריס הראשון שנושר מבקשים בריאות, אהבה פרנסה טובה ומזל. מאז שאני אמא, אני משתייכת בעיקר לקבוצה השנייה. שלושת ילדיי מקבלים יריקות יום יומיות בנוסח "טפו טפו" חאמסה חאמסה"- מטריות לגמדים הן מצרך מבוקש אצלנו בבית. אני אמא מעורבת, פעילה, יוזמת, משתפת ,מכילה ועירנית לחידושים במתרחש סביבי בנושא אמהות, זכויות אמהות וכו'- ובינינו , בשנים האחרונות מי שרוצה לדבר איתי על משהו אחר מלבד הילדים , נתקל בפרטנרית, איך נאמר, לא יעילה (כן, כן, אני מאלו, עובדת על זה!). בשנים האחרונות , בעיקר מאז פריחת הרשתות החברתיות , בעידן בו כל אחד מאיתנו מפרסם תמונות עולליו ,מדי יום ובכל שעה- אנו מוצפים בעובדות ודעות רבות בנושאי הורות, זכויות הורים, זכויות אמהות עובדות, חלוקת נטל שוויונית ו…. רגע- אמרתי חלוקת נטל שוויונית? לא אל תקמטו את המצח. כן! יש דבר כזה ! אולי לא אצלי בבית , וגם לא אצל כמה מחברותיי, שלא נאמר רוב חברותיי , אבל אני פוגשת יותר ויותר אבהים (?) שמכבדים זמן הורות, שרוצים להיות חלק פעיל בחיי הילדים ולא רק בשמונה בערב, שמוכנים לדבר על כך שהם רוצים להיות פעילים, ואפילו כאלה….תקשיבו טוב: שמוכנים להביא לשינוי! שצורם להם שלא מדברים עליהם, לא משתפים אותם, לא מתייגים אותם ולא מפרסמים אותם על אריזות של מוצרי תינוקות. לפני מספר ימים, באחת משיחותינו הרבות בנושא שוויון וחלוקת "נטל", הביא לידיעתי חבר לעבודה (ההוא מהסוג של האבות המעורבים והשוויוניים , הנושאים בנטל , המכילים, המחתלים , המאכילים, המערסלים, המבשלים -שפעם אפשר היה למצוא רק בקטלוג), דוגמא מצערת הקשורה בדיוק בנושא הכאוב והשנוי במחלוקת במדינתנו- שוויון זכויות בין אבות לאמהות. הוא סיפר כי חברת "אקרשטיין" , המתמחה בריצוף מדינת ישראל מאז 1925, ממשיכה לייצר את אבני המדרך הארכאיות "לאם ולתינוק" , ולפזרן בשכונות חדשות בערים במרכז הארץ, תוך כוונה לתמוך בנו, האמהות, כאשר אנו מטיילות עם טפנו בעגלה. זו בהחלט מחווה מקסימה , והיא התאימה לשנות השמונים , לא לעת החדשה בה אנו חיים. בשנים האחרונות הנשים אינן אמהות בלבד. נשים עושות קריירה, נשים מגדלות ילדים, נשים עושות קריירה ומגדלות ילדים. הגברים אינם רק מפרנסים- הם לוקחים חלק שווה ופעיל בגידול הילדים. הם בוחרים ורוצים להיות מעורבים, הם רוצים להביא לשינוי ולתודעה כי גם להם יש זכויות על ילדיהם. הם רוצים להשמיע את קולם -בואו ניתן להם להוביל את השינוי הזה מעלה. בואו נגרום לכך שילדינו יגדלו למציאות אחרת בה לא מפלים בין אמהות לאבות- בואו נגדל ילדים הצועדים על מרצפות יצוקות ושוויוניות- צעד צעד, לאט לאט. השינוי מתחיל כאן ועכשיו!

*פוסט זה תוכנן להיות חלק ממהלך קבוצת הבלוגרים של "הכוורת", בו משתתפים מעל 40 בלוגים במטרה להוציא את אבן השפה בה דובר בפוסט מן השוק. לשמחתנו, הודיעה לנו חברת אקרשטיין, מיד עם העברת הבקשה להסרת האבן מן הקטלוג כי הם אכן מתכוונים לעשות זאת בהקדם והודו לנו על פנייתנו.

אנחנו מסירים בפני אקרשטיין את הכובע על בחירתה לתרום להורות השיוויונית בישראל ומצפים לראות את האבן מוסרת מן הקטלוג בימים הקרובים.