יום הולדת בלעדייך

היו לנו תכניות

חוגגת לך יום הולדת, ושוב בלעדייך. מאז שאת לא איתנו הגשם החזק של פברואר לא פוסח אף פעם על תאריך יום ההולדת שלך. הבוץ, הרטיבות והריח של החיים בחוץ כמו מכריח אותנו לזכור את הסערה הגדולה שהיתה.

אני חוגגת לך יום הולדת בלעדייך, ומגלגלת בראשי אין ספור מחשבות איך היינו יכולות לבלות את היום הזה יחד. את יודעת, יש לי הרבה זמן פנוי עכשיו. יכולנו לבשל יחד ארוחה מיוחדת לשבת. אני הייתי מבקשת ללמוד את תחושות כף ידייך שעוברות לסירים, ואת היית מצקצקת בלשונך ומבטלת את בקשותיי בטענה שאין לך מרשמים.

הייתי מביאה לך פרחים, והבנות היו מציירות לך ציורים, ואת היית מחייכת את החיוך העקום שלך, ושוב הייתי מנסה להבין מה עובר לך בראש.

המשפחה גדלה בלעדייך, גלגל החיים הבלתי נתפס הזה ממשיך להתגלגל, ואני לא מבינה איך זה שאת לא כאן איתנו, יושבת מן הצד, ספק מהרהרת, ספק לא איתנו, מתבוננת ומתמלאת גאווה ונחת.

את יודעת, יש לי חברות, בגילי, שיש להן סבתא. אנו חולקות חוויות, הן מראות לי תמונות, ואני מתמלאת קנאה. סבתא זו מילה רבת משמעות, וכל כך לא מובנת מאליה.

את גידלת אותי

לעולם אזכור  איך היינו מבלות יחד , לילות של לינה משותפת, בדירה ההיא המעופשת, עם המזנון הישן שמכיל בתוכו כל טוב וכל כך הרבה זיכרונות. עם המקרר הקטן והישן שבלילות הקיץ היה נקרא ל"מבצע אבטיח", ארון הבגדים שכמעט מתפרק ובתוכו שמלות של מי שהיתה פעם ליידי. המגפיים השחורות שבדיוק מתאימות לנערה המתבגרת, שללא כל  הגיון מתעקשת להלוות בגדים מסבתה.

אני נזכרת איך חיבקת לראשונה את בתי, רגע לו חיכיתי כל כך הרבה זמן, והחיים כמו שבו אלייך בן רגע, אחרי תקופה ארוכה מאוד של נמנמת. מבטיכן היו נפגשים והזמן עמד מלכת. לא שמעת שום דבר ואף אחד, רק הבטת אל תוך עיניה של האור שהאיר את חייך לתקופה קצרה לפני שהכל נעצר שוב .

כל כך הרבה מתרחש כשאת לא כאן. עץ הפומלות גדל וענפיו כבדים מעומס הפירות. הילדים גדלו ולמדו ללכת. יש בית ספר וצבא, ואוניברסיטה, ועוד צאצא שגם הוא לא יזכה להכירך. החברות המעטות שהיו לך, גם הן כבר לא איתנו. ולא פעם על השבילים אנשים מזכירים לי את שהיית.

יש בית חדש שנבנה לא רחוק מביתך, ובו געגועים אינספור לימים עברו . לסבתא שמגדלת את נכדתה, לריחות בישולים שכמעט ולא נותר מהם זכר, לסיפורים שבקושי סופרו אבל תמיד נישאו שם באוויר. לתקופה שלא תשוב עוד לעולם עם זיכרונות מתוקים וגם קצת מרים שלעולם אנצור בליבי.

זכרון אחרון

כמה חודשים רצופים סעדנו אותך, במקום הנוראי ההוא שכה היה לי קשה לפקוד. תליתי לך תמונות על הקירות, והשתדלתי שיהיה לך נעים. כל ביקור השליתי את עצמי שאני רואה זיק של אור בעינייך ואת מזהה אותי. השליתי את עצמי שעוד רגע תתחילי לדבר אליי, והכל ישוב למסלולו. שנחזור הביתה יחדיו, וננצל עוד כמה שנים טובות יחד.

נזכרת, בחוסר רצון ,ביום הנורא ההוא בו נפגשנו בפעם האחרונה . את ישנת שינה עמוקה לה חיכית הרבה זמן, ואני לא הבנתי איך זה בסדר לקחת מילדה בת 30 את סבתה היחידה שהיתה לה.

אני חוגגת לך יום הולדת בלעדייך. עציץ רקפות ועליו טיפות גדולות של גשם עומד לו על אבן קרה. מגפיי שוקעות בבוץ ואיתם גם זיכרונות וגעגועים, געגועים, געגועים……

גיטה פוטרפס 17.2.1922- 13.12.2007