אינסטלטור ועקרת בית

כשלאבא היתה רעמת שיער ואמא היתה כוסית

אני תמיד נזכרת בספק חיוך ספק כעס, בסיפורים של אמי על :"איך אבא שלך הביא אותי לחדר לידה וחזר הביתה".

חברותיה גם הן יאשרו שלל גרסאות דומות, מאותה זווית תוך צקצוקים בעגה הפולנית.

אני אפילו לא בטוחה שאז זה נשמע להן הזוי. זו היתה הסביבה, והתקופה (חוץ מאלו היוצאים מן הכלל) בה הנשים היו כורעות ללדת, והגברים ( הקרואים גם "בעלים") היו מתניעים את האוטו, עושים סיבוב וחוזרים לעבודה .

כמה מים עברו מאז בירקון המזוהם שלנו…. היום הגברים/בעלים/ידועים בציבור נושמים בזמן הצירים , מכווצים ומרפים את מה שיש אצלם שם למטה, שמחליף את רצפת האגן, מזיעים בזמן צירי הלחץ, ואחרי כמה שנים גם הם נשארים עם 10 ק"ג עודפים מתקופת ההריון- למה לא….מפרגנות!

עם היוודע לי נס ההריון שלי, כמו שאהיד הבטוח בבתולות המחכות לו שם למעלה, היה לי ברור כי יהיו לי רק בנים.

לא יודעת להסביר זאת, התבנית בה ניהלתי את חיי עד אותו רגע , גרמה לי לחשוב בביטחון עיוור כי בן זכר ממתין לי ויקח ממני את כל הפחדים של בגדים וורודים, מלמלות וקוקיות בשיער כל בוקר.

3 חודשים של וויכוחים עם מיטב המומחים לא הועילו- בולבול לא יהיה שם. זו בת, כך אומרים.

ישר נדרתי נדר ושבועת אמונים כי רק וורוד לא יהיה במלתחה שלנו . הכנתי רשימת מתנות לכל הדודות והדודים, עם הנחיות ברורות :לא וורוד! לא מלמלות! והבטחתי לעצמי, הפולניה הפראקטית שחושבת 800 צעדים קדימה , שכל בגד שאקנה , כמעט, יהיה מותאם גם לבן שיבוא לאחר מכן. (מי שמכיר אותי יודע שרשימת מתנות אכן היתה, וחסכתי לכולם את המשפט הכה מטומטם: לא צריכה שתקנו לי כלום).

מאז אני כבר אם לעוד בת ועוד בן, הראשונה לובשת ורוד לעיתים, השניה לובשת כמעט כל צבע לא ממש רואים כי הכל כבר מלא כתמים, השלישי אוהב סרטים בשיער ובעיקר את אמא שלו אז משתדל לא להתווכח בענייני המלתחה.

רבותיי ההיסטוריה חוזרת

אבל…..וכמה חיכינו לאבל הזה…..עדיין, כל פעם שאני צועדת לכיוון חנות צעצועים זו או אחרת (וזה עולה לי בבריאות, נשבעת), בעיקר בשביל לקנות מתנות לחברים של ילדיי/חבריי, אני נתקלת בזבניות המקצועיות ששאלתן הראשונה כשאני לוחשת: "אני מחפשת מתנה", היא "לבן או לבת?" והן נחרדות כשאני עונה, לא בעדינות, "למה זה משנה?"

אז למה זה באמת משנה? ברשת TOYS R US  (ולא רק) מסתבר זה מאוד משנה. הם החליטו ללכת עם האפליה המגדרית עד הסוף. הפרידו מדפים , השקיעו בצבעים והגדירו: מדף וורוד לבנות- עגלה לסופר (זה ברור שרק בנות עושות קניות), בובות, ערכות איפור (כל ילדה צריכה כזו) ומטבח כמובן!!!!

מדף הבנים כחול, אלא מה, והוא עמוס בצעצועים כגון טנקים, חרבות, אקדחים וכל מה שעושה לנו נורא טוב בעולם ויכול להיות קשור, לאיך לא- מלחמה!!!!!!!!!!!!!!!!!!

צילום: רון גדניר

מדוע זה כה מובן מאליו?????????????????? מדוע מלכתחילה אנו מגדלים ילדים לעולם של חוסר שוויוניות בין המינים? תפקיד המבוגרים הרי הוא לתת היצע שוויוני ויכולת בחירה. התפקיד שלנו הוא לגדל אנשים שיודעים לקבל החלטות על בסיס מגוון ולא על בסיס הכתבה חברתית . התפקיד שלנו לשדר לילדים שכל משחק שהם בוחרים כל עוד הוא לא פוגע באחר- זה לגיטימי ובריא.

הבדלים ביולוגיים מחד וגורמים חברתיים מאידך

ליום ההולדת האחרון של בני (שנתיים) בקשתי מסבאסבתא לקנות לו עגלה ובובה. הילד היה כל כך מאושר. הוא מקפיד לשחק בבובות ובלגו ובמכוניות ובכל השאר, וכך גם אחיותיו. ולי זה מרגיש הכי טבעי. נכון, לא אשלח אותו לגן עם שמלה וקוקיות (אלא אם יבקש זאת) , אבל הוא בהחלט הולך לא פעם לגן עם העגלה והבובה התורנית התינוקות שלו, או עם סרט לשיער כמו של אחיותיו.

מחקרים מראים כי הבדלים ביולוגיים אכן קיימים, אבל גורמים חברתיים מבליטים ומחזקים את ההבדלים האלו .יתרה מזאת: אנחנו ההורים מנציחים את ההבדלים האלו וגורמים לא פעם לילדנו להעדיף משחק כזה או אחר, הילדים חווים עולם של ציפיות המופנה כלפיהם, לשחק "תפקידים" מסויימים בחברה, וכאשר לא עומדים בציפיות , או מפרים את התפקידים החברתיים המצופים מהם ,הם עלולים לשלם על כך מחיר חברתי כבד.

אחריותנו כהורים וכצרכנים – לנהוג אחרת .

תגובת טויס אר אס:  אנו רואים כי העולם כולו התחילו בשינוי התפיסה המגדרית. רשת טויס אר אס האמריקאית היתה הראשונה להרים את הדגל ולשנות את נראות חנויותיה ולהרחיב את מגוון מוצריה.טויס אר אס ישראל תומכת גם היא במגמה זו והחלה לפני כשנתיים בשינוי נראות חנויותיה וכבר היום ניתן לראות את רב חנויותיה מותאמות לנושא.כמו כן, בשנים האחרונות הרשת הכניסה מגוון רחב של מוצרים המתאימים לבנים ובנות כאחד, כגון: עגלות סופר, עגלות בובה ומטבחים במגוון צבעים ובובות בצבעי עור ושיער שונים.טויס אר אס פועלת ותמשיך לפעול למען ציבור לקוחותיה ומתאימה את עצמה לדרישות קהל צרכניה.