פעם מזמן, כשהייתי אמא צעירה

 

לפעמים אני שוכחת איך הכל התחיל.

לפעמים מסך הערפל ותלאות היום יום לא נותנים לי להיזכר ברגעי החסד הכה יקרים .

לפעמים קשה לי לקבל את העובדה כי העונג הזה , שהוא כה זמני , לא יחזור עוד .

על מה אני מדברת אתם שואלים?

אני מדברת על תינוקות. ילדים קטנים. כפות ידיים זעירות מרפרפות על לחיה של אמא צעירה ומאושרת. גרגורי קולות וכפות רגליים קטנטנות מתחת לשמיכה .

משחק תופסת עם גוש קטן לבוש בטיטול , שנגמר תמיד בחיבוק חם ואוהב ושניים ששרועים על הרצפה.

איך אהבתי את השנים הללו. הכל היה כל כך קל. אהבה ללא תנאים, שפת גוף של אושר טהור ללא מילים. 

עוגת פרג מקמח כוסמין מלא

מי לא אוהב את חג פורים????????????? אז זהו, יש לי סוד קטן: אני! לא יודעת מה גרם לי לשנוא את החג הזה בשנים האחרונות, האם זו תחושת החובה במשלוחי המנות ?(אין מה לעשות ככה זה בפולניה) האם העובדה כי למצוא ולהכין תחפושות ל- 3 ילדים זה אתגר לא פשוט בימים שכאלו? אולי זו בכלל הילדה הקטנה שבי, שפעם אהבה מאוד להתחפש (6 שנים ברציפות פאנקיסטית ) והיום היא כל כך עייפה שאין לה כח לחשוב על תחפושת לעצמה בכלל- ומה לעשות שכל המסיבות מתחילות כשעה לפני חצות, שעה בה אני ממש משתדלת להיות בכבש השישה עשר כבר.

לא על הסנדביץ' לבדו- 5 כריכים שיעזרו לכם לחזור לשגרה

לא קיטרתי על החופש. שמעתם אותי מקטרת על החופש? לא. כי לא קיטרתי. עכשיו תשאלו למה לא קיטרתי….לא קיטרתי כי אני לא אוהבת לקטר (כן, כן, יש לי את הפוזה אבל אני באמת לא אוהבת לקטר), הסיבה האמיתית לאי-קיטורי נעוצה בעובדה, שהחופש הגדול בשבילי ,הוא זמן מצויין לנפוש מהכנת הסנדביצים המייגעת, מדי יום בשש וחצי בבוקר.

בחופש הגדול לא הכנתי סנדביצ'ים. בקושי קניתי לחם. לא קמתי בשש וחצי, ולא הייתי צריכה לשבור את הראש כיצד להיות יצירתית מדי יום  על מנת שהבנות גם יאכלו בריא וגם יהנו, ולא יקטרו! הן דווקא טובות בלקטר.

חודש יוני הארור (5 עצות טובות כיצד לשרוד אותו)

אמצע הלילה. כולם כבר ישנים. מסתכלת סביבי בסיפוק, רגל על רגל מרוחה על הספה, ממלמלת לעצמי בקול: איזה יופי, היום לא הלכתי לישון בתשע. ואז זה מגיע : סירנה ווקלית של ילדה שהיתה אמורה כבר לישון : "אמאאא. צריך להכין עוגה למחר לבית ספר למסיבת סיום חוגים". אני משחררת נשימת הרפייה קולנית לאוויר, ואומרת לעצמי: לא, זה לא קורה לי. לא היום. השעה עשר בפאקינג לילה!!!!

7 המתנות שהכי כדאי לקנות החג הזה

איך אני אוהבת לקנות מתנות. לארוז אותן יפה יפה , לצרף ברכה מושקעת, ואז להתבונן בפני מי שמקבל אותן. תמיד בסוף שנה, אני זו שמתנדבת לקנות מתנות לכל צוותי הגן , ויש לומר שאני עושה זאת במקצועיות רבה. בעיקר אני אוהבת להיכנס לחנויות ולהרכיב כל מיני מארזים ושילובים מקוריים בעצמי ,בתקציב ובזמן מוגבל (זוהי שעתי היפה ביותר וניתן לראות אותי עם עיניים מנצנצות ודופק ממש גבוה). בחיים לא תתפסו אותי קונה מארזים מוכנים, אלו שנמצאים בחלון הראווה בכדי למשוך את תשומת לבם של האנשים המתוסכלים לפני החג, שממש ,אבל ממש, נהנים ללכת לקנות מתנה לחמות. כן, אפשר לומר שאני מאלה שמעדיפים להעניק מתנות מאשר לקבל אותן. אם אקבל מתנה זה לא שארקע ברגליי ואצעק  "קחו את זה ממני", אלא שתמיד אעדיף להיות בצד המשקיע והמעניק.

למה לא כל יום פורים ? בגלל זה !

לכבוד פורים יש לי אורח מיוחד. או כמו שאני אוהבת לנסח את זה (ועפה על עצמי) אורר-ח .

הוא סופר מוכשר וסופר מגניב. ומכל חברי הבלוגרים (אוהבת את כולם- באמת) יש לי אליו יחס מועדף,

כי הוא קצת בעייתי , ככה זה.

שמה לפניכם פוסט של אבא מגניב, שלא בוחל באמצעים יצירתיים לאתגר את עצמו ואת ילדיו.

תקראו. הנאה מובטחת.

החיים, בניגוד למה שאנחנו אוהבים לומר לילדים שלנו, רצופי אכזבות. אין בזה שום דבר רע, כי כמו שלמדנו ב"הקול בראש" אין אושר בלי עצב ומהכישלונות אנחנו לומדים לא פחות מאשר מההצלחות. ועדיין, אין שום דבר גרוע יותר מאשר לאכזב את הילדים שלנו.

קחו את פורים, לדוגמה. רוב האנשים, ואני ביניהם, משוגעים על החג הזה ובצדק. למעשה, החג הזה נהיה כל כך רציני שמהיומיים המסכנים שנקבעו לו, הוא הופך לחגיגה של שבוע לפחות. כי צריך מסיבה לילדים עם כל התחפושות, מסיבה למבוגרים כי מותר (וצריך) להשתכר, קריאת המגילה כי מסורת, עוד מסיבה לילדים כי בהתלהבות של האינטרנט קנינו להם שתי תחפושות (כי זה באינטרנט ולך תדע אם יתאים ובסך הכל 14$ ועוד בולשיט של מכורים) ועוד מסיבה למבוגרים כי נשאר מלא אלכוהול.

זה לא באמת קשה עד שלילד שלך כואב

לפעמים כאשר מגיעה השעה 7:15 בבוקר אני מרגישה כאילו עברתי סחיטה במכונת כביסה, ועוד לא התחיל היום. התעוררתי ב- 6:10 , ירדתי למטה להכין אוכל ותיקים לבית הספר. תוך כדי אני מנסה להעיר שתי ילדות עצבניות שכל בוקר מחדש המומות מהעובדה שצריך לקום לבית ספר. האחת מתנועעת בעצלתיים , שלא נאמר בקצב צב, והשניה מנסה להוציא אותי מדעתי בכח בטענות שקר לה. כל בוקר אותו סיפור. הגדולה מתארגנת ב- 30 דק', הקטנה עוקפת אותה בסיבוב, תרתי משמע, זורקת לעברה הערות עוקצניות :"מה את מייללת יא תינוקת", ובסוף מוכנה לפני כולם, בדום מתוח עם תיק על הגב. אבל רק אחרי שהיא ממש בטוחה שיצאתי מדעתי. אבל ממש!

חדר משלה- 8 טיפים לעיצוב חדר ילדים/מתבגרים

"אממממממממממממאאאא". נשמעת זעקת שבר במעלה המדרגות. אני מזנקת ממקומי , נושמת עמוקות ומתכוננת למצוא את הגרוע מכל. אני אשקר אם אומר ששום דבר לא הכין אותי למה שמצאתי בחדר הילדים, כי הריטואל הזה הוא חלק משיגרת חיינו בשנתיים האחרונות. בן זכר, מתוק יפה וחכם. ילד מהזו'רנלים שאוהב את אמא שלו ומפזר בבית אהבה ומתיקות שאין להם תחליף. בן זכר אחרי שתי בנות. עלם חמודות עם לקסיקון של ילד בכיתה א', חכמת חיים של חתול רחוב, וידיים סקרניות שאוהבות "לבדוק" כל מה שאפשר. אבל לעומק, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת….

11 טיפים שיעזרו לכם לצלוח את המעבר לכיתה א'

היא כל כך קטנה ושברירית, חבילה קטנה וצווחנית של מתיקות וחכמה. עוד חודש היא בת 6 והיא עולה לכיתה א'. איך זה קרה? לאן הזמן טס לו בזמן שהיינו עסוקים בלחתל, להרים לגרעפס, לערסל ולגלגל…

היא הולכת לכיתה א' בצעדי ענק. בית הספר המקומי והקטן יחסית עוד לא יודע מה מצפה לו . הוא יקבל אותה במינונים גדולים של כמעט 7 שעות ביום , 5 ימים בשבוע. היא תנהל, תיתן הוראות, תהיה הראשונה להרים את היד, תענה על כל השאלות ותעשה כיף חיים, אני בטוחה. אין לי ספק שהיא מוכנה לכיתה א'- השאלה היא האם כיתה א' מוכנה אליה 🙂