עוגת פרג מקמח כוסמין מלא

מי לא אוהב את חג פורים????????????? אז זהו, יש לי סוד קטן: אני! לא יודעת מה גרם לי לשנוא את החג הזה בשנים האחרונות, האם זו תחושת החובה במשלוחי המנות ?(אין מה לעשות ככה זה בפולניה) האם העובדה כי למצוא ולהכין תחפושות ל- 3 ילדים זה אתגר לא פשוט בימים שכאלו? אולי זו בכלל הילדה הקטנה שבי, שפעם אהבה מאוד להתחפש (6 שנים ברציפות פאנקיסטית ) והיום היא כל כך עייפה שאין לה כח לחשוב על תחפושת לעצמה בכלל- ומה לעשות שכל המסיבות מתחילות כשעה לפני חצות, שעה בה אני ממש משתדלת להיות בכבש השישה עשר כבר.

עוגת גזר (5 טיפים לניהול זמן)

החיים כאמא לשלושה מפתיעים אותי כל פעם מחדש. מערבולת של רגשות, אהבה אינסופית, הכלה ללא גבולות, יצירתיות ,אלתור, תשומת לב לפרטים הקטנים, תשורות קטנות ובלתי צפויות .
כל אלו לעומת התסכול, הכאב, חוסר יכולת להזדהות לעתים , וויתורים שנעשים בלית ברירה, המרדף אחרי הזנב של עצמי, חוסר סובלנות, אי עמידה ביעדים שהצבתי לעצמי, והזמן- הזמן שבורח בין האצבעות.
אני לא מספיקה אפילו לשכוח לעשות את כל מה שאני אמורה לעשות: עבודה, ילדים, בית, חוגים, שעווה, גבות, ימי הולדת , הסעות ושלל מטלות אחרות- לא אחת אני מוצאת עצמי בסוף יום שרועה על הספה , בוהה בהרים של כביסה שהצטברה , ושואלת את עצמי הכצעקתה?
בשנים האחרונות אני משתדלת להיות יעילה. אין ברירה אלא להעלות על דרך המלך את אורח החיים המהיר והמורכב שאנו חיים, ואלו 5 הטיפים שלי לניהול זמן יעיל בעולם שלי כהורה:

כוסמין זה כל הקסם

מעולם לא הייתם ילד/ה פולני/ה, אם ההורים לא הכריחו אתכם לשבת אצל הקרובים ולהתכבד בלחם שחור טרי , מרוח בכמות נדיבה של חמאה ועליו פרוסות של דג מלוח בניחוח גרביים לחות , ופרוסות בצל. אני כן הייתי. בעצם עודני כזו. גילוי נאות- נהנית מכל רגע, ומגדלת דור המשך שנהנה מאותם הדברים בדיוק.

זכורה לי במיוחד שבת בצהריים אצל חברים של ההורים שגרו ברח' אבן גבירול בתל אביב. כשהגענו חיכו לנו על השולחן כריכונים אישיים מלחם שחור טרי – בדיוק כאלו. אני נושאת זיכרון ילדות זה כבר כמעט 35 שנה. הוריי כל פעם המומים מחדש שאני מעלה את הסיפור הזה.

לא על הסנדביץ' לבדו- 5 כריכים שיעזרו לכם לחזור לשגרה

לא קיטרתי על החופש. שמעתם אותי מקטרת על החופש? לא. כי לא קיטרתי. עכשיו תשאלו למה לא קיטרתי….לא קיטרתי כי אני לא אוהבת לקטר (כן, כן, יש לי את הפוזה אבל אני באמת לא אוהבת לקטר), הסיבה האמיתית לאי-קיטורי נעוצה בעובדה, שהחופש הגדול בשבילי ,הוא זמן מצויין לנפוש מהכנת הסנדביצים המייגעת, מדי יום בשש וחצי בבוקר.

בחופש הגדול לא הכנתי סנדביצ'ים. בקושי קניתי לחם. לא קמתי בשש וחצי, ולא הייתי צריכה לשבור את הראש כיצד להיות יצירתית מדי יום  על מנת שהבנות גם יאכלו בריא וגם יהנו, ולא יקטרו! הן דווקא טובות בלקטר.

פרג תלת מימד- פנקייק פרג וקמח כוסמין

הגשם בחוץ לא מפסיק לרדת כבר כמעט 3 ימים ברצף. אני נכנסת הביתה כרוח סערה אחרי יום עבודה ואיסוף פוחזים, בסיבוב עוקפים אותי  שני ילדים מלאי אנרגיה ושלושתנו מתכוננים לעוד אחר צהריים חורפי וביתי במיוחד.

תמיד ברגעים הקשים בהם לא ניתן לצאת החוצה, זמן המסך כבר מיצה את עצמו- אנחנו אוהבים להתכנס על הספה  ולקרוא ספרים- ככה סתם, "שבירת שגרה" באמצע הכאוס המשפחתי של אחר צהריים חורפי. מצאתי שזה מרגיע מאוד את הרוחות ואוסף את הילדים לכדי מצב "מנוחה", עד הסיבוב הבא של הפרעות. הפעם, באופן מפתיע הוחלט על הפרדת כוחות.  היא שואלת מה נכין היום לאכול, והוא מחליט לנסות את תחפושת פורים החדשה שנרכשה לא מכבר ואף עשתה דרכה לארץ דרך דואר ישראל במהירות הבזק (6 ימים בלבד).

חמימה ריחנית ומנחמת

מכל החגים בחרתי להיוולד דווקא בחג שהוא בכלל לא חג. חסר היה רק שיקראו לי אילנה (ויסלחו לי כל האילנות באשר הן). אין בו חופש מהעבודה ולא חופש לילדים מבית הספר. אין בו מאכלים שמנים ומנחמים. לא מטגנים בו, אחריו לא מקללים או פותחים כפתור במכנס ואומרים "כמה אכלתי…". בחדשות לא מציינים באותו יום כמה אנשים יצאו לנפוש בחו"ל. "המוני בית ישראל" לא פוקדים את הגנים הלאומים, הכבישים לא ריקים , ואני מניחה שעדיין לוקח שעה וארבעים דקות להגיע מראשון לתל אביב. 

הגבינה החריפה של אמא ומתכון בונוס ללחמניות

אני מוקירה מסורת. מחבבת מנהגים ישנים. נוסטלגיה היא מילה שאני אוהבת , למרות שהיא כאילו הכי שנות ה-80.

מזכרונות הילדות הספורים שלי (כבר דיברנו על הנושא  הזה) , ישנם כמה שמלווים בטעמים מדוייקים על הלשון. כאלו שרק הריח שלהם מזכיר משהו רחוק, נשכח, אהוב, וטעים . כל שנותר הוא להשען אחורנית, לא יותר מדי, לשרבב אנחת רווחה, ולומר – אחחחחח… היו זמנים…

כשהייתי בת שש לערך, הוריי טלטלו אותי ואת אחי , כלבי וחתולתי, מן העיר הגדולה לקיבוץ (גם על זה כבר דיברנו). את כל החברים הם השאירו מאחור , מזועזעים וספקנים כיצד הזוג האריסטוקרטי ישתלב בין הרגבים, עם חולצות רקומות ,סנדלים תנכיות, וביצי חופש.

חרוסת שמועות

בזמן האחרון נהייתי מוקד משיכה סלולארי  לכל מיני מקובלים , רוכשי חמץ ורוכלים למיניהם. מדי שבוע אני מקבלת שלל הודעות הזויות לנייד שלי שמציעות לי הצעות מגונות ואטרקציות דתיות למינהן.אני בוחרת להתעלם , ובנימוס מוחקת את כל ההודעות. מדי פעם מעלה פוסט לפייסבוק ומשתפת בבדיחה היומית.

אזני המן במלית פרג

אני מודה שהחג הזה התיש אותי עוד בטרם החל. עם כל התכנונים והרכישות המוקדמות, יצא שהכל נדחה לדקה ה-90. התחפושת מ- EBAY הבריזה לנו ומצאתי עצמי יומיים לפני החג בשעה שמונה בערב מתחילה לעשות השלמות ולהסתובב בחנויות, ואיתי עוד הרבה הורים "מתוכננים" כמוני.

למזלי, הלוגיסטיקה של הבוקר עם כל התחפושות ושלושה ילדים עברה חלק,או כמו שהגדרתי את זה: לא נרשמו ארועים חריגים: אף אחד לא שינה דעתו, לאף אחד לא התערבב האיפור עם הנזלת , ואפילו יצאנו בזמן והגענו כמעט ראשונים, מרוב התרגשות. ואז נזכרתי בפוסט שכתבתי לפני 5 שנים בדיוק, בפורים, בו עדיין הייתי עסוקה רק עם ילדה אחת (ותינוקת שלא דורשת עדיין תשומת לב פורימית).