מכל החגים בחרתי להיוולד דווקא בחג שהוא בכלל לא חג. חסר היה רק שיקראו לי אילנה (ויסלחו לי כל האילנות באשר הן). אין בו חופש מהעבודה ולא חופש לילדים מבית הספר. אין בו מאכלים שמנים ומנחמים. לא מטגנים בו, אחריו לא מקללים או פותחים כפתור במכנס ואומרים "כמה אכלתי…". בחדשות לא מציינים באותו יום כמה אנשים יצאו לנפוש בחו"ל. "המוני בית ישראל" לא פוקדים את הגנים הלאומים, הכבישים לא ריקים , ואני מניחה שעדיין לוקח שעה וארבעים דקות להגיע מראשון לתל אביב. להמשיך לקרוא
לפעמים כאשר מגיעה השעה 7:15 בבוקר אני מרגישה כאילו עברתי סחיטה במכונת כביסה, ועוד לא התחיל היום. התעוררתי ב- 6:10 , ירדתי למטה להכין אוכל ותיקים לבית הספר. תוך כדי אני מנסה להעיר שתי ילדות עצבניות שכל בוקר מחדש המומות מהעובדה שצריך לקום לבית ספר. האחת מתנועעת בעצלתיים , שלא נאמר בקצב צב, והשניה מנסה להוציא אותי מדעתי בכח בטענות שקר לה. כל בוקר אותו סיפור. הגדולה מתארגנת ב- 30 דק', הקטנה עוקפת אותה בסיבוב, תרתי משמע, זורקת לעברה הערות עוקצניות :"מה את מייללת יא תינוקת", ובסוף מוכנה לפני כולם, בדום מתוח עם תיק על הגב. אבל רק אחרי שהיא ממש בטוחה שיצאתי מדעתי. אבל ממש! להמשיך לקרוא
"אממממממממממממאאאא". נשמעת זעקת שבר במעלה המדרגות. אני מזנקת ממקומי , נושמת עמוקות ומתכוננת למצוא את הגרוע מכל. אני אשקר אם אומר ששום דבר לא הכין אותי למה שמצאתי בחדר הילדים, כי הריטואל הזה הוא חלק משיגרת חיינו בשנתיים האחרונות. בן זכר, מתוק יפה וחכם. ילד מהזו'רנלים שאוהב את אמא שלו ומפזר בבית אהבה ומתיקות שאין להם תחליף. בן זכר אחרי שתי בנות. עלם חמודות עם לקסיקון של ילד בכיתה א', חכמת חיים של חתול רחוב, וידיים סקרניות שאוהבות "לבדוק" כל מה שאפשר. אבל לעומק, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת…. להמשיך לקרוא
היא כל כך קטנה ושברירית, חבילה קטנה וצווחנית של מתיקות וחכמה. עוד חודש היא בת 6 והיא עולה לכיתה א'. איך זה קרה? לאן הזמן טס לו בזמן שהיינו עסוקים בלחתל, להרים לגרעפס, לערסל ולגלגל…
היא הולכת לכיתה א' בצעדי ענק. בית הספר המקומי והקטן יחסית עוד לא יודע מה מצפה לו . הוא יקבל אותה במינונים גדולים של כמעט 7 שעות ביום , 5 ימים בשבוע. היא תנהל, תיתן הוראות, תהיה הראשונה להרים את היד, תענה על כל השאלות ותעשה כיף חיים, אני בטוחה. אין לי ספק שהיא מוכנה לכיתה א'- השאלה היא האם כיתה א' מוכנה אליה 🙂 להמשיך לקרוא
זיכרון ילדות :נוסעים לכל מיני מקומות, ארועים משפחתיים. אני זוכרת כל נקודת ציון בדרך, מורה לאימי או אבי שנוהגים, שמאלה/ ימינה/ ישר. הם מתפלאים כל פעם מחדש "איך הילדה זוכרת", אני במושב האחורי מתמוגגת מגאווה.
תמיד התגאיתי בזיכרון שלי – היא ירשה זאת מסבתא, היו אומרים המבוגרים. היא ואני יחד היינו צוות משימה. פותרות תעלומות, מוצאות חפצים שלא תיכננו להמצא אי פעם.
זיכרון מהשנים האחרונות: מסתובבת בבית כמו עכבר במעבדה, איפה המשקפיים שלי. מסננת קללות לאוויר. אחת הבנות צועקת- הן עלייך אמא. להמשיך לקרוא
היא כל כך יפה, אני חושבת לעצמי, מעט מקנאה מעט מפרגנת. יש לה עור פנים חלק ובהיר, ללא קמטים, משקפיים של גיקים- הכי שיק שבעולם, תמיד לבושה טיפ טופ , כיאה לאירופאית, והיא יודעת להחזיק את כוס היין בדיוק בזוית הנכונה, בעוד אני מצקצקת בנימוס: no thank you, i dont drink .האם מטעמים דתיים היא מתעניינת, לא, אני עונה, סתם לא טעים לי (עולב העולבים).כשהיא זורקת משפטים לאוויר,כולם מהופנטים לעברה, ולמרות שאנו מדברות בשפה זרה אני מדמיינת אותנו חברות הכי טובות. היא אחת כזו שהייתי נותנת לה להשקות אותי לשוכרה ,לקחת אותי לסמטה אפלה או לחילופין ליום קניות מטורף! להמשיך לקרוא
אני מוקירה מסורת. מחבבת מנהגים ישנים. נוסטלגיה היא מילה שאני אוהבת , למרות שהיא כאילו הכי שנות ה-80.
מזכרונות הילדות הספורים שלי (כבר דיברנו על הנושא הזה) , ישנם כמה שמלווים בטעמים מדוייקים על הלשון. כאלו שרק הריח שלהם מזכיר משהו רחוק, נשכח, אהוב, וטעים . כל שנותר הוא להשען אחורנית, לא יותר מדי, לשרבב אנחת רווחה, ולומר – אחחחחח… היו זמנים…
כשהייתי בת שש לערך, הוריי טלטלו אותי ואת אחי , כלבי וחתולתי, מן העיר הגדולה לקיבוץ (גם על זה כבר דיברנו). את כל החברים הם השאירו מאחור , מזועזעים וספקנים כיצד הזוג האריסטוקרטי ישתלב בין הרגבים, עם חולצות רקומות ,סנדלים תנכיות, וביצי חופש. להמשיך לקרוא
אני בוחנת אותך
"לעולם לא אעזוב אותך אמא. גם כשאהיה מבוגרת, ויהיו לי ילדים. תמיד אגור קרוב אלייך." אני מרגישה את נשימתך על צווארי, ואת דפיקות ליבך המואצות – כאלו שיש לך תמיד כשאת מתרגשת. מדהים איך את מרגישה אותי ברגעים שאני הכי זקוקה לך. גם אם עובר עלינו היום הכי קשה בעולם, את תמיד מחכה לי בסופו עם חיבוק וליטופים. קצת אחרי שנולדת הייתי מגניבה אלייך מבטים , ושואלת את עצמי כמעט בקול- של מי את ילדה? להמשיך לקרוא
יש לנו ארץ נהדרת
יש צרופי מילים בומבסטיים שלא פעם משאירים אותי עם פה פעור במקרה הטוב, במקרה הפחות טוב נפלטת מפי אנחה מזלזלת ,זה נשמע בערך כך: פחחחחחחחחחחחח. בקטגוריית הצרופים המגוחכים הללו נכנסים ביטויים כמו: "שלום עולמי" ,"רווחה כלכלית", "מדינה הומנית", "שוויון זכויות", "כדורגל ישראלי", "אי שפיות זמנית" וכו'…… להמשיך לקרוא
לחם מטוגן - הבלוג של אלונה 