היא תמיד מחבקת אותי. לא משנה מתי אנחנו נפגשות. היא יודעת בדיוק מה אני צריכה. משוטטת ברחובותיה הסואנים, עם חיוך על הפנים, מסתכלת לצדדים ומחפשת פרצופים מוכרים. השדרה בה נולדתי דומה אך אחרת. הקיוסק בו היינו קונים שלגונים, שינה פניו לבית קפה שכונתי קטן ומעוצב. מה שהיה פעם מקום מפגש לילדי בית הספר הקטנים בשעות הצהריים, הפך היום למעונם של אופניים ירוקים בשבעה עשר שקלים לסיבוב. להמשיך לקרוא
את תמיד מחבקת אותי
לחם מטוגן - הבלוג של אלונה 