פעם מזמן, כשהייתי אמא צעירה

 

לפעמים אני שוכחת איך הכל התחיל.

לפעמים מסך הערפל ותלאות היום יום לא נותנים לי להיזכר ברגעי החסד הכה יקרים .

לפעמים קשה לי לקבל את העובדה כי העונג הזה , שהוא כה זמני , לא יחזור עוד .

על מה אני מדברת אתם שואלים?

אני מדברת על תינוקות. ילדים קטנים. כפות ידיים זעירות מרפרפות על לחיה של אמא צעירה ומאושרת. גרגורי קולות וכפות רגליים קטנטנות מתחת לשמיכה .

משחק תופסת עם גוש קטן לבוש בטיטול , שנגמר תמיד בחיבוק חם ואוהב ושניים ששרועים על הרצפה.

איך אהבתי את השנים הללו. הכל היה כל כך קל. אהבה ללא תנאים, שפת גוף של אושר טהור ללא מילים. 

עוגת פרג מקמח כוסמין מלא

מי לא אוהב את חג פורים????????????? אז זהו, יש לי סוד קטן: אני! לא יודעת מה גרם לי לשנוא את החג הזה בשנים האחרונות, האם זו תחושת החובה במשלוחי המנות ?(אין מה לעשות ככה זה בפולניה) האם העובדה כי למצוא ולהכין תחפושות ל- 3 ילדים זה אתגר לא פשוט בימים שכאלו? אולי זו בכלל הילדה הקטנה שבי, שפעם אהבה מאוד להתחפש (6 שנים ברציפות פאנקיסטית ) והיום היא כל כך עייפה שאין לה כח לחשוב על תחפושת לעצמה בכלל- ומה לעשות שכל המסיבות מתחילות כשעה לפני חצות, שעה בה אני ממש משתדלת להיות בכבש השישה עשר כבר.

עוגת גזר (5 טיפים לניהול זמן)

החיים כאמא לשלושה מפתיעים אותי כל פעם מחדש. מערבולת של רגשות, אהבה אינסופית, הכלה ללא גבולות, יצירתיות ,אלתור, תשומת לב לפרטים הקטנים, תשורות קטנות ובלתי צפויות .
כל אלו לעומת התסכול, הכאב, חוסר יכולת להזדהות לעתים , וויתורים שנעשים בלית ברירה, המרדף אחרי הזנב של עצמי, חוסר סובלנות, אי עמידה ביעדים שהצבתי לעצמי, והזמן- הזמן שבורח בין האצבעות.
אני לא מספיקה אפילו לשכוח לעשות את כל מה שאני אמורה לעשות: עבודה, ילדים, בית, חוגים, שעווה, גבות, ימי הולדת , הסעות ושלל מטלות אחרות- לא אחת אני מוצאת עצמי בסוף יום שרועה על הספה , בוהה בהרים של כביסה שהצטברה , ושואלת את עצמי הכצעקתה?
בשנים האחרונות אני משתדלת להיות יעילה. אין ברירה אלא להעלות על דרך המלך את אורח החיים המהיר והמורכב שאנו חיים, ואלו 5 הטיפים שלי לניהול זמן יעיל בעולם שלי כהורה:

כוסמין זה כל הקסם

מעולם לא הייתם ילד/ה פולני/ה, אם ההורים לא הכריחו אתכם לשבת אצל הקרובים ולהתכבד בלחם שחור טרי , מרוח בכמות נדיבה של חמאה ועליו פרוסות של דג מלוח בניחוח גרביים לחות , ופרוסות בצל. אני כן הייתי. בעצם עודני כזו. גילוי נאות- נהנית מכל רגע, ומגדלת דור המשך שנהנה מאותם הדברים בדיוק.

זכורה לי במיוחד שבת בצהריים אצל חברים של ההורים שגרו ברח' אבן גבירול בתל אביב. כשהגענו חיכו לנו על השולחן כריכונים אישיים מלחם שחור טרי – בדיוק כאלו. אני נושאת זיכרון ילדות זה כבר כמעט 35 שנה. הוריי כל פעם המומים מחדש שאני מעלה את הסיפור הזה.

לא על הסנדביץ' לבדו- 5 כריכים שיעזרו לכם לחזור לשגרה

לא קיטרתי על החופש. שמעתם אותי מקטרת על החופש? לא. כי לא קיטרתי. עכשיו תשאלו למה לא קיטרתי….לא קיטרתי כי אני לא אוהבת לקטר (כן, כן, יש לי את הפוזה אבל אני באמת לא אוהבת לקטר), הסיבה האמיתית לאי-קיטורי נעוצה בעובדה, שהחופש הגדול בשבילי ,הוא זמן מצויין לנפוש מהכנת הסנדביצים המייגעת, מדי יום בשש וחצי בבוקר.

בחופש הגדול לא הכנתי סנדביצ'ים. בקושי קניתי לחם. לא קמתי בשש וחצי, ולא הייתי צריכה לשבור את הראש כיצד להיות יצירתית מדי יום  על מנת שהבנות גם יאכלו בריא וגם יהנו, ולא יקטרו! הן דווקא טובות בלקטר.

חודש יוני הארור (5 עצות טובות כיצד לשרוד אותו)

אמצע הלילה. כולם כבר ישנים. מסתכלת סביבי בסיפוק, רגל על רגל מרוחה על הספה, ממלמלת לעצמי בקול: איזה יופי, היום לא הלכתי לישון בתשע. ואז זה מגיע : סירנה ווקלית של ילדה שהיתה אמורה כבר לישון : "אמאאא. צריך להכין עוגה למחר לבית ספר למסיבת סיום חוגים". אני משחררת נשימת הרפייה קולנית לאוויר, ואומרת לעצמי: לא, זה לא קורה לי. לא היום. השעה עשר בפאקינג לילה!!!!

7 המתנות שהכי כדאי לקנות החג הזה

איך אני אוהבת לקנות מתנות. לארוז אותן יפה יפה , לצרף ברכה מושקעת, ואז להתבונן בפני מי שמקבל אותן. תמיד בסוף שנה, אני זו שמתנדבת לקנות מתנות לכל צוותי הגן , ויש לומר שאני עושה זאת במקצועיות רבה. בעיקר אני אוהבת להיכנס לחנויות ולהרכיב כל מיני מארזים ושילובים מקוריים בעצמי ,בתקציב ובזמן מוגבל (זוהי שעתי היפה ביותר וניתן לראות אותי עם עיניים מנצנצות ודופק ממש גבוה). בחיים לא תתפסו אותי קונה מארזים מוכנים, אלו שנמצאים בחלון הראווה בכדי למשוך את תשומת לבם של האנשים המתוסכלים לפני החג, שממש ,אבל ממש, נהנים ללכת לקנות מתנה לחמות. כן, אפשר לומר שאני מאלה שמעדיפים להעניק מתנות מאשר לקבל אותן. אם אקבל מתנה זה לא שארקע ברגליי ואצעק  "קחו את זה ממני", אלא שתמיד אעדיף להיות בצד המשקיע והמעניק.

למה לא כל יום פורים ? בגלל זה !

לכבוד פורים יש לי אורח מיוחד. או כמו שאני אוהבת לנסח את זה (ועפה על עצמי) אורר-ח .

הוא סופר מוכשר וסופר מגניב. ומכל חברי הבלוגרים (אוהבת את כולם- באמת) יש לי אליו יחס מועדף,

כי הוא קצת בעייתי , ככה זה.

שמה לפניכם פוסט של אבא מגניב, שלא בוחל באמצעים יצירתיים לאתגר את עצמו ואת ילדיו.

תקראו. הנאה מובטחת.

החיים, בניגוד למה שאנחנו אוהבים לומר לילדים שלנו, רצופי אכזבות. אין בזה שום דבר רע, כי כמו שלמדנו ב"הקול בראש" אין אושר בלי עצב ומהכישלונות אנחנו לומדים לא פחות מאשר מההצלחות. ועדיין, אין שום דבר גרוע יותר מאשר לאכזב את הילדים שלנו.

קחו את פורים, לדוגמה. רוב האנשים, ואני ביניהם, משוגעים על החג הזה ובצדק. למעשה, החג הזה נהיה כל כך רציני שמהיומיים המסכנים שנקבעו לו, הוא הופך לחגיגה של שבוע לפחות. כי צריך מסיבה לילדים עם כל התחפושות, מסיבה למבוגרים כי מותר (וצריך) להשתכר, קריאת המגילה כי מסורת, עוד מסיבה לילדים כי בהתלהבות של האינטרנט קנינו להם שתי תחפושות (כי זה באינטרנט ולך תדע אם יתאים ובסך הכל 14$ ועוד בולשיט של מכורים) ועוד מסיבה למבוגרים כי נשאר מלא אלכוהול.

פרג תלת מימד- פנקייק פרג וקמח כוסמין

הגשם בחוץ לא מפסיק לרדת כבר כמעט 3 ימים ברצף. אני נכנסת הביתה כרוח סערה אחרי יום עבודה ואיסוף פוחזים, בסיבוב עוקפים אותי  שני ילדים מלאי אנרגיה ושלושתנו מתכוננים לעוד אחר צהריים חורפי וביתי במיוחד.

תמיד ברגעים הקשים בהם לא ניתן לצאת החוצה, זמן המסך כבר מיצה את עצמו- אנחנו אוהבים להתכנס על הספה  ולקרוא ספרים- ככה סתם, "שבירת שגרה" באמצע הכאוס המשפחתי של אחר צהריים חורפי. מצאתי שזה מרגיע מאוד את הרוחות ואוסף את הילדים לכדי מצב "מנוחה", עד הסיבוב הבא של הפרעות. הפעם, באופן מפתיע הוחלט על הפרדת כוחות.  היא שואלת מה נכין היום לאכול, והוא מחליט לנסות את תחפושת פורים החדשה שנרכשה לא מכבר ואף עשתה דרכה לארץ דרך דואר ישראל במהירות הבזק (6 ימים בלבד).