יש לנו ארץ נהדרת
יש צרופי מילים בומבסטיים שלא פעם משאירים אותי עם פה פעור במקרה הטוב, במקרה הפחות טוב נפלטת מפי אנחה מזלזלת ,זה נשמע בערך כך: פחחחחחחחחחחחח. בקטגוריית הצרופים המגוחכים הללו נכנסים ביטויים כמו: "שלום עולמי" ,"רווחה כלכלית", "מדינה הומנית", "שוויון זכויות", "כדורגל ישראלי", "אי שפיות זמנית" וכו'……
אם יש מישהו שהמציא את הציניות , ואת המילה הנאורה שלא ברור מדוע טרם אושרה באקדמיה ללשון (פחחחחחחחחחחחחחחח)- הרי זו אני ! כן כן, ציניקנית חסרת תקנה , צקצקנית לשון ידועה , ולא פעם ספקנית מדופלמת.
בזמן האחרון אני נתקלת בצרוף מילים מעניין שגרם לי לחשוב, להישען רגע אחורנית, ללטף את הזקן ולהרהר… כן, כן להרהר. "הורות שוויונית". אה, סליחה, תוכלו לומר לי בבקשה איפה קונים? אני רוצה בדיוק כזה. אחרי הרצה של כמעט עשר שנים בתור הורים, עם שלושה ילדים, אני חושבת שיש לי שניים שלושה דברים לומר בנושא. אני חושבת שהמושג הזה בהחלט אהוב עליי. צרוף המילים הזה הוא כמו מוסיקה לאזניי, ואפילו חלק ממנו מתקיים אצלי בבית. מה שאני מנסה לומר הוא, שצרוף המילים הזה הוא לא קלישאה. הוא קיים ומתקיים בהרבה מאוד בתים בעולם, ואפילו בהרבה מאוד בתים של כמה מחבריי הקרובים ביותר. כאן, בארץ הקודש.
החלק הקשה מאחורינו?
תודה לאל, אני כבר כמעט שנה אחרי כל עניין ההחתלות, הקפצות, הנקות ופליטות, אבל עדיין, כאם לשלושה ילדים מקסימים (כאפרה עליהם)סוחבת על גבי כמה חוויות מרנינות בתחום ההורות. כמו כן, יאמר לזכות בן זוגי ,כי מהרגע הראשון חיתל, היגרעפקס (הרים לגרעפס- הרגע המצאתי עוד אחד לאקדמיה), אימבט (עשה אמבטיות), האכיל, כיבס, גילגל ובילבל.
לא מזמן, נזכרנו בסיפור משעשע באחת הפעמים הראשונות שהוא לקח את הילדה לסיבוב "דאווין" בקניון הקרוב למקום מגורינו. בכל זאת אב צעיר, לא מנוסה, צועד כמו טווס בקניון , עם בתו בכורתו. הוא רוכן לעברה, לנשק אותה בעגלה (בתכלס הוא בדק אם היא נושמת), ופתאום מריח ריח מחמצת שהזכיר לו את ביקורנו האחרון ברפת של הקיבוץ השכן. הוא לא נבהל. לא! קצת קקי לא יפיל אותו. הרי צויד מבעוד מועד בכמה טיטולים, מגבונים, טישיו, קרם, משטח החתלה, בגדים להחלפה- ומצבבבבב רוח טוב!
אבל אז הגיע הטלפון שממנו חששתי: "אההההה. ממי. לא,לא תרגעי, הכל בסדר. לא, היא לא הפסיקה לנשום. לא, ההוא עם הבובות לא השתעל עליה. לא היא לא נחנקה מהרוק של עצמה. תני לי רגע להשחיל מילה." אני מבחינה במבוכה בקולו, מתעשתת על עצמי ונחלצת לעזרתו: אז מההההההההההה קרה? "אה, ממי, אני רוצה להחליף לה חיתול, וניגשתי לשרותים, ופינת ההחתלה היחידה שיש היא גם פינת ההנקה". נו, מה הבעיה? אני שואלת."ממי אני לא יכול להיכנס להחליף חיתול איפה שיש נשים מניקות!!!!!!!!!!!!"
אירופה זה כאן
עד כאן פינתנו "הורות שוויונית" להיום. למה לעזאזל משקיעים כל כך הרבה כסף בחנויות ומרכזי קניות חדשים ויוקרתיים, ולא חושבים טיפה קדימה? מדוע לא חושבים על אבות שלא יכולים לחתל את ילדיהם יחד עם נשים מניקות? מדוע לא חושבים על חדרי שרותים משפחתיים- כאלו שאבות יכולים להיכנס עם בנותיהן הצעירות, או אמהות עם ילדיהן הצעירים? מה כל כך מסובך?
בואו נעשה כמה צעדים קדימה לקראת שוויון הורי אמיתי. עזרו לי ולחבריי להגביר את המודעות בנושא פינות ההחתלה במקומות ציבוריים- שתפו את הפוסט הזה, ואולי יחד נביא לשינוי קטן אבל גדול.
לחם מטוגן - הבלוג של אלונה 